כל כמה שהתפיסה שלי מסובבת את זה, בסוף אני תמיד מגיעה לאותו הדבר -
זה מה שאני רוצה. בעומק העומקים זה זה.
למדתי מיליון דרכים לעשות שיאהבו אותי - להיות כזאת שאנשים אוהבים.
דרך אסטרטגיות של ריצוי, הקטנה, אי שימת גבולות, בניסיונות להיות מישהי אחרת - יותר מוצלחת, טובה, חכמה וכו'... בלמידה ושיפור עצמי, בהלקאה עצמית ודחיפה סובייטית קדימה, בלעשות את מה שמצפים ממני, בלשתוק ובלהעביר את רוב שנותיי בניסיון להתאים.
כבר כ- 10 שנים שאני בדרך שמבקשת להיות אחרת, שמכוונת אל האותנטיות, שמבקשת לנבוע מתוך מה שבאמת חי וקיים בתוכי - מה שאני באמת רוצה, מרגישה, חושבת...
ועדין, מגלה כל הזמן עוד מקומות בתוכי בהם אני מתנצלת על היותי מי שאני, בהם אני עוד לא מספיק, בהם אני מזהה את הבקשה הכל כך עמוקה הזאת -
∞ שיאהבו ויקבלו אותי כמו שאני ∞ ∞ שיראו אותי כמו שאני באמת ∞
לא כמו מי שאני רוצה להיות, לא כמו מי שרוצים שאהיה, אלא כמו שאני באמת: עם הכאב שלי, עם הנוקשות שלי, עם הדפוסים שלי, עם חוסר האונים שלי, עם המקומות הלא יפים שלי, הלא יצוגיים, המתרפסים, החלשים, חסרי הסבלנות, עם המקומות שבי שלא אוהבים אותי או אחרים, עם הפצעים שלי והשריטות והשגעון וגם עם היופי והרוחב, החוכמה והעוצמה האדירה וכל הטוב הזה שיש בי.
שיראו את כל זה ויאהבו את זה ככה ∞ כמו שזה עכשיו ∞ לא כמו שזה יכול להיות בעוד X שנים אלא עכשיו - ככה.
Comments